בלוגים
מה חדש במגמה
שימושים שאינם חקלאיים בקרקעות חקלאיות נדלן ישראל
שימושים שאינם חקלאיים בקרקעות חקלאיות
שימושים שאינם חקלאיים בקרקעות חקלאיות
בית המשפט: לא ניתן לאסור על שימושים שאינם חקלאיים בקרקעות חקלאיות
החלטתו הדרמטית והאמיצה של בית משפט השלום בנתניה שלא לאסור על שימושים שאינם חקלאיים בקרקעות חקלאיות בבצרה עשויה לחולל מהפכה בשוק הנדל"ן בשרון, השרון הצפוף שהפך לנכס הנדלני הנחשק ביותר בארץ מבוקש על ידי כרישי הנדל"ן בארץ וכל פיסת קרקע חקלאית שרק מופשרת לבנייה מניבה סכומי עתק לבעליה, בשנים האחרונות הופשרו מאות ואלפי דונמים מקרקע חקלאית לקרקע מופשרת לבנייה.
החלטה תקדימית של בית משפט השלום בנתניה עשויה לשפר באופן משמעותי את מעמד בעלי הקרקעות החקלאיות באזור השרון, זאת במסגרת המאבק שמנהלת נגדם המדינה להחזרת הקרקעות לידיה. ההחלטה שניתנה על ידי השופטת הדס עובדיה קובעת לראשונה כי על בעלי נחלות חקלאיות החוכרים את אותן קרקעות מהמינהל לא חל איסור אוטומטי על בניית מבנים שאינם לצורכי חקלאות.
מהמפה ששורטטה על ידי המדינה בשנת 1954 – ואשר הייתה מבוססת על תוכנית מנדטורית משנת 1946 – עולה כי בשטחים חקלאיים רבים הממוקמים באזור ניתן היה לבנות מבני מגורים. המשמעות: ייתכן שהגדרת הקרקעות כחקלאיות הייתה שרירותית, ואינה מעידה בהכרח על השימוש האמיתי שניתן היה לעשות בהן.
ההחלטה שניתנה על ידי השופטת עובדיה ונולדה בעקבות תביעה סטנדרטית למדי, שכמוה מתנהלות רבות במערכת המשפט בישראל. במסגרת התביעה שהגיש מינהל מקרקעי ישראל נגד שני בעלי נחלות קשישים מבצרה – האחד בן 90 והאחרת כבת 84 – דרשה המדינה מהחקלאים להפסיק לעשות שימוש חורג בקרקע – הנחשבת לאחת היקרות בישראל – לאחר שימוש בלתי ראוי, כביכול, שנעשה בשטח לאורך השנים.
על פי התביעה, בני משפחתם של הקשישים השכירו חלקים משמעותיים מהנחלות, שגודל כל אחת מהן כ־15 דונם, לשימושים שונים שהנם רחוקים מאוד משימוש חקלאי. בתביעה צוין כי חלק מהקרקעות שימשו למגורים והוצבו בהן קרוואנים; חלק אחר מהקרקעות שימשו כמחסנים של חברות מסחריות או כמוסכים.
במינהל מנהלים זה שנים מלחמה נגד השימושים הלא חקלאיים הנעשים בקרקעות, ואנשיו התחילו כבר במהלך שנות השמונים להגיש תביעות נגד בעלי קרקעות חקלאיות על השימוש החורג שנעשה בהן. בתביעות שהוגשו דרש המינהל מהחקלאים לחדול מלעשות שימוש חורג בשטח ולחזור להשתמש בו למטרות חקלאיות. במינהל אף דרשו לא אחת להשיב אליהם את הקרקעות, לאור השימוש שנעשה בהן.
הנקודה המשמעותית ביותר במסגרת ההחלטה התקדימית שניתנה על ידי בית משפט השלום בנתניה היא ההבנה שלפיה לא תמיד ניתן לעשות שימוש חקלאי בשטחים שנחשבו עד היום לחקלאיים. ההחלטה של בית המשפט לא קובעת איזה שימוש מותר לעשות בקרקעות, ומשאירה את ההחלטה בעניין זה לצדדים עצמם אשר יידרשו להגיע למה שמגדירה השופטת כ"בירור משותף של השאלה מהם השימושים המותרים בכל אחת מהנחלות". השופטת ציינה כי ההחלטה בעניין תיעשה "על סמך התוכניות הקיימות".
ההחלטה שניתנה על ידי השופטת עובדיה נחשבת לראשונה מסוגה ועשויה להכות גלים, היות שזו הפעם הראשונה שבה לא נקבע על ידי בית המשפט – באופן אוטומטי וחד־משמעי – כי אסור להשתמש בשטחים חקלאיים לצרכים שאינם חקלאיים.
מושב בצרה הוקם בשנת 1947, ובמהלך השנים עסקו תושביו בעיקר בחקלאות, עד אמצע שנות התשעים. באותה תקופה הפך העיסוק בחקלאות בלתי כדאי בשל ההטבות שניתנו לחקלאים המתגוררים בפריפריה, בעיקר בנגב ובגליל הטבות אלה החלישו את יכולת התחרות של חקלאי השרון ועודד אותם – כמו גם תושבים של מושבים רבים אחרים במרכז ¬- להפוך את הלולים והרפתות שלהם בעיקר למחסנים שהושכרו לחברות הגדולות במשק.
מצד אחד, המדינה דרשה מהתושבים להשתמש בשטחים רק לצרכים חקלאיים, אולם מצד שני גרמה לכך שהחקלאות במושבים אלה אינה משתלמת כלכלית. כך עשוי השטח להישאר ריק, בלי שהמדינה תרוויח עליו ובלי שבעליו ירוויחו. אין צורך להוסיף ששטחים אלה נמצאים באזורים הצפופים ביותר במדינה, אזורים שמשוועים להפשרות קרקע לבנייה".
